התחלה של שנה חדשה

בכל שנה כשמגיע הקיץ החיים מורידים הילוך ומאטים. זה מין שילוב מוזר כזה של הרבה דברים שמסתיימים במקביל ביחד עם העלייה בטמפרטורות שגורמות לעולם בחוץ להיראות כמו מרק סמיך שבקושי אפשר לנווט דרכו.

ביולי אני מסתכל על זה בתור דבר חיובי, אחרי עשרה חודשים צפופים ועמוסים זה נחמד לקחת קצת הפסקה מהלחץ והרעש ולתת לדברים להירגע. הזמן הפנוי שנוצר נראה לי כמו הזמנות מצויינת להרהר בכל מה שקרה בשנה האחרונה ועוד לא יצא לי לעכל וגם לתת לרגשות ומחשבות לשקוע בלי להיות כל הזמן מוצף בדברים חדשים.

בתחילת אוגוסט, אחרי שדברים שקעו ואני מבין קצת יותר טוב את השנה הקודמת אני מתחיל לחשוב על השנה שתהיה, לעשות תכניות ותחזיות, לצפות למה שעתיד לבוא.

באמצע אוגוסט השמחה מהאיטיות של הדברים מתחלפת בתסכול. מיציתי את שלב הסיכומים ואני כבר רוצה להתחיל שנה חדשה. החום נעשה מעיק מידי, השעמום נעשה מוגזם, האיטיות גורמת לי לתזזיתיות שמקשה עלי להתרכז בדברים פשוטים. אני מתחיל לחשוב יותר מדי על התכניות והתחזיות שלי לשנה שמתקרבת, להוסיף תכניות מעבר למה שאני מסוגל לעמוד בו ולעדכן תחזיות בצורה שגויה כי חשבתי עליהם יותר מידי.

זה השלב הקבוע שבו אני מתחיל לזמזם לעצמי שני שירים שנראים לי כמעט זהים. הביאו את הסתיו של איפה הילד ו Wake me up when September ends של Green Day. הם כל כך דומים בעייני שזה דורש מאש-אפ. אם רק היו לי היכולות הטכנולוגיות\מוזיקליות כבר הייתי עושה אותו מזמן. יכול להיות שבאמת יש ביניהם לא מעט קווי דמיון, גם במילים וגם בלחן, אבל יכול גם להיות שזה רק בגלל שהם מופיעים אצלי בראש ביחד כל כך הרבה, תמיד עוקבים אחד אחרי השני, תמיד באותו הקשר, שהם כבר מתחילים להישמע לי אותו דבר.

האמת היא שהשירים האלה קצת משקרים, כי הם מדברים על אוקטובר כשבפועל השנה האמיתית מתחילה כבר באמצע ספטמבר. נכון, ראש השנה העברי נע ונד ולא מקובע לתאריך לועזי, ונכון, תחילת שנת הלימודים מקובעת אל החגים העבריים גם היא. אבל השנה שלי לא תלויה בדברים טריוויאלים כמו מסורת בת אלפי שנים או עולם האקדמיה, השנה שלי תלויה בליגות ספורט. תחילת השנה היא התקופה שבה האירועים האלה חוזרים להיות צפופים ומרובים. אם בקיץ המקסימום שיכול לקרות זה התנגשות של המונדיאל או האולימפידה עם משחק אמצע עונה של הרד-סוקס, השנה לא מתחילה באמת עד שאין חמישה שידורי ספורט בשבוע שאני רוצה לראות ולפחות שניים מתוכם שאני צריך או לראות במקביל למשהו אחר או לוותר עליהם.

ליגת האלופות בכדורגל מתחילה היום. השבוע התחילה עונה בפוטבול האמריקאי. אליפות ארה"ב בטניס התחילה ונגמרה. אליפות העולם בכדורסל התחילה ונגמרה. ליגת הבייסבול מגיעה לשלבים שבהם גם משחקים של קבוצות שהן לא בוסטון מעניינים אותי ושלכל משחק בעצם יש חשיבות. הליגות הבכירות בכדורגל התחילו לפעול. הליגה הישראלית בכדורגל התחילה לפעול. . הליגות בכדורסל (NBA, יורוליג, ליגת העל, בסדר החשיבות הזה) הולכות ומתקרבות. ספורט חוזר להיות חלק מרכזי ובלתי נפרד משגרת היום-יום שלי. מהמחשבות שלי, מנושאי הקריאה שלי ובעיקר מסדר היום שלי. כמה טוב שעוד שנה התחילה…

    הערה קטנה לפני סיום: סביר להניח שגם השנה אני אכתוב כאן לא מעט על ספורט, אבל למי שרוצה פרשנויות ודברי טעם ברמה באמת גבוהה ובעקביות, אני ממליץ על שני אתרים. הראשון הוא האתר דה באזר. באמת שיש שם כל מה שרק צריך. רונן דורפן (שמסקר כדורגל אירופי וכל דבר אחר שנכנס לתוך תחומי העניין הספורטיביים המאוד רחבים שלו בצורה עילאית), זאב אברהמי (שמסקר פוטבול וספורט אמריקאי בצורה קבועה ועושה יומנים חיים יותר טוב מכל אחד אחר שכותב בעברית), מנחם לס (אגדה של סיקור ופרשנות ספורט אמריקאי ובמיוחד נ.ב.א), ועוד קבוצה לא קטנה של אנשים שמבינים ספורט ואת הסיפורים שמרכיבים אותו. האתר השני הוא כדורסלע האתר, האתר הפרטי של ערן סלע. כדורסלע מתמקד בעיקר בכדורסל ישראלי ואירופאי וגם בו אפשר לקבל תמונה יפה של הקונטקסט שלא נמצא בלוח התוצאות. מה שיפה בשני האתרים זה שיש בהם קהילה גדולה של קוראים שמגיבים ומתדיינים ומעשירים מאוד את ההסתכלות על משחקים ואירועים. שתהיה לכולנו שנה מעולה מלאה בתארים ונצחונות.