כה זקוקים לנחמה

חיפשתי היום בגוגל את המילה נחמה. ציפיתי למצוא בעיקר כינים, אבל להפתעתי עלו ארבעה שירים מוצלחים. תוך כדי שהקשבתי להם, שמתי לב גם שאם מסדרים אותם נכון הם מתארים את מה שעברנו מאז הקיץ האחרון.

התחלנו כולנו לבד, ולא רק שהיינו לבד, חשבנו גם שככה עדיף לנו, כמו השיר של אביגיל רוז "חצי נחמה".

"רוב הזמן לבד, חצי בחירה

עדיף לי לבד, מאשר עם אנשים שעושים לי רע."

 

אחר כך התחלנו להכיר בזה שיש כאן בעיות רציניות, אבל היאוש עדיין עצר אותנו מלהתאחד. כמו בשיר של הדג נחש "שיר נחמה"

"אפשר לשבת כל היום, ולטחון ולטחון את זה
לשבת כל הלילה, וללעוס וללגום את זה
אבל למה לי לצלול, ולחטוף דיכאון מזה
יותר עדיף שלא, כי אין פתרון לזה."

 

 

בשלב הבא כבר לא יכולנו יותר, והתחלנו לצעוק, וכשכולנו התחלנו לצעוק, שמנו לב שאנחנו צועקים אותו דבר. שמנו לב שאנחנו לא לבד בבעיות שלנו, אנחנו ביחד. וכמו בשיר של ברי סחרוף "נחמה"

"האמת מן הארץ היא צומחת, ואם צריך אז אצעק עד ש…"

 

וכאן אנחנו מגיעים לשיר נחמה האחרון. "נחמה" של חוה אלברשטיין. שיר שיושב כל כך טוב על המקום שאנחנו נמצאים בו עכשיו שעדיף פשוט לכתוב אותו במלואו:

ולכאורה עסקנו בשלנו 
רק בשלנו 
בלי לבקש גדולות ונצורות. 
שלווה מופרת 
וכבר אחרת 
ואין טעם לכסות 
כי בפתח נכנסות – 
התמורות. 

מי שצמא לכל מחווה של חסד, 
אוזנו תופסת – 
איך הקריאות חוצות את הרחוב 
שואל עדיין 
שואל מאין 
כן, מאין כוחות לשאוב. 

זה בזו נביט 
ונתמה שנית 
אם ראינו נכונה 
לפעמים אני 
לפעמים אתה 
כה זקוקים לנחמה. 

מי שחווה את בערת הקיץ, 
ליבו לבית 
ופני הנוף ראי לחרדותיו. 
את מי ישביע 
את מי ירגיע 
ועל מה יתפלל עד הסתיו.

זה בזו נביט 
ונתמה שנית 
אם ראינו נכונה 
לפעמים אני 
לפעמים אתה 
כה זקוקים לנחמה.

אני לא יודע מה איתכם, אבל אני יודע למה אני מפלל בסתיו שיבוא, ובשביל שזה יקרה אני מתכנן ללכת היום להפגנה. אני מקווה לראות אתכם שם, כדי שביחד נביא לעצמנו קצת נחמה.